פסק-דין בתיק ה"פ 775-06

כללי

1.      לפניי תובענה על דרך המרצת פתיחה לביטול צו לסילוק יד ולפינוי לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

המבקשת, עמותה רשומה שמטרותיה לייסד ולנהל מוסדות תורניים, מחזיקה לטענתה  בחלקה 11 בגוש 30032 בהר ציון ירושלים (להלן: "החלקה").

המשיב, המופקד על ניהול המקרקעין שבבעלות מדינת ישראל, הוציא ביום 14.8.06 צו סילוק יד המורה למבקשת לסלק את ידה מן החלקה (הצו צורף כנספח א' להמרצה, להלן: "הצו").

המבקשת טוענת, כי היא מחזיקה בחלקה מזה עשרות שנים בידיעת ובהרשאת המשיב ומכוח הסכמי רכישה וחכירה, וכי הצו הוצא בניגוד לדרישות החוק ועל כן מבקשת בהמרצת פתיחה זו לבטלו. עוד מבוקש להצהיר שהחלקה הוחכרה למבקשת כדין.

המשיב טוען מנגד, כי הצו הוצא בהתאם לחוק, ההסכמה שניתנה למבקשת בעבר להחזיק בחלקה בוטלה לאחר שהמבקשת פלשה לחלקה, הסירה איטום שביצע המשיב במבנה וגידרה לעצמה חלק בחצר בלא שיש לה זכות בדין לכך.

טענות המבקשת

2.      המבקשת טענה, כי לא מתקיימים בענייננו התנאים המוקדמים הדרושים בסעיף 4 לחוק להוצאת צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור, באופן מובהק וקיצוני.

לטענתה, היא מחזיקה כדין בחלקה משנת 1967 מתוקף הסכמים עם בעלי הזכויות בחלקה לרבות הסכמים שנחתמו עם המשיב עצמו. בנוסף, היועץ המשפטי של המשיב ציין בכתב כי הסכמת המשיב להחזקת המבקשת בחלקה הינה למעשה צירוף החלקה להסכם החכירה הכללי.

לטענת המבקשת, צו לסילוק פולשים מהווה סעד של עשיית דין עצמי וחריג לכלל לפיו ההגנה על החזקה במקרקעין מותנית בפנייה לערכאות משפטיות ובהבאת ראיות. הפעלת סעד זה שמורה למצבים חריגים ומיוחדים בהם אין כל ספק באשר להיעדר זכויותיו של הפולש ומקום בו העובדות אינן יכולות להשתמע לשתי פנים. לשיטתה, לא כזה הוא המקרה דנן. לטענת המבקשת, לא ניתן להתייחס אליה כאל פולשת ה"מצפצפת" על שלטון החוק.

המבקשת טענה, כי פנתה מיוזמתה ובתום לב מוחלט למשיב על מנת להבהיר את הספק שעורר ביחס לזכויותיה בחלקה בשנת 1999. אז הסכים המשיב לחתום על חוזה חכירה נפרד ביחס לחלקה והוציא שומה עדכנית. עם זאת, ציין המשיב, גם בשנת 2002 וגם בשנת 2006, כי יביא את העסקה לאישור בפני מחלקת עסקאות לאחר שישולם חוב העבר.  ואולם, לאחר ששילמה המבקשת את חוב העבר החליט המשיב להוציא את צו הסילוק.

לטענת המבקשת, ככל שהצו לא יבוטל תיאלץ לפנות את החלקה המשמשת כמקום לימוד לתלמידים קשיי יום שאספה מהרחוב ולהם היא מספקת קורת גג ותעסוקה. החלקה תהא נטושה ויש להניח כי גורמים מפוקפקים ישתלטו עליה. במידה שהצו לא יבוטל הרי שעל המשיב יהא לפתוח בהליך רגיל של סילוק יד, במסגרתו יעמוד בית המשפט מקרוב על הזכויות הקנייניות  של הצדדים.

טענות המשיב

3.           המשיב טען מנגד,  כי הצו הוצא בהתאם לתנאים הקבועים בחוק ככתבם וכלשונם.

לטענתו, החלקה היא חלק מחלקה 11 בגוש  30032 והמבקשת פלשה למבנה ששוכן בצפון החלקה וכן גידרה לעצמה חצר לידו.

לטענת המשיב, בשנות ה-70 התנהלו התדיינויות משפטיות בין הצדדים לגבי השימוש והחזקה במספר חלקות בהר ציון כיוון שהישיבה החזיקה בנכסים ללא הסדר חוזי עם המשיב.

ביום 9.10.78 נחתם הסכם כוונות בין המשיב למבקשת, בו סוכם שהמשיב ישקול באהדה מסירת נכסים לישיבת התפוצות ויחתום עימה על חוזי חכירה בהתאם (נספח ב' לכתב התשובה). כתנאי לחתימת החוזה חתמה המבקשת על התחייבות לפנות חדרים שאינם כלולים בחוזה(נספח ג' לכתב התשובה).

ביום 10.8.79 נחתמו שני חוזי חכירה בין המשיב למבקשת, האחד ביחס למספר חלקות בגוש 30032, כמפורט ברשימה הנספחת לחוזה  אשר אינה כוללת את החלקה, והשני ביחס להקמת מרתף השואה בגוש 30032 (נספחים ד' ו-ה' לכתב התשובה). החלקה אינה נכללת בשני החוזים האלה.

המשיב טען, כי בכתב התביעה מתואר החוזה ביחס למרתף השואה כאילו הוא הסכם חכירה לכל גוש 30032, אך למעשה זהו חוזה ספציפי להקמת מרתף השואה.